אבא מה אתה אומר?

הטיפולים שלי לרוב מתחילים בשיחת טלפון (בינינו, הכי קשה להרים טלפון בפעם הראשונה... כמה אנחנו דוחים את הרגע, נכון?)

"שלום נעמי. קוראים לי SSS ואני אמא ל GGG ילד בן 6 שעוד מעט עולה לכיתה א' ו..."

במהלך שיחת הטלפון הזו אני בעיקר קשובה לסיבה בגללה התקשרו אלי.

הסיבות להתקשר אלי הן רבות:

בטחון עצמי נמוך של הילד

יש לו מעט חברים והוא נוטה להסתגר

הילד מרבה בהתפרצויות זעם

הילד לא יודע לקבל "לא"

חרדות חברתיות

מצבים בהם הילד אינו מדבר עם מבוגרים שמחוץ למעגל המשפחתי

ועוד ועוד

ואז אני מבקשת שנקבע פגישה של שני ההורים. בשלב הזה יש רגע (או יותר של שקט)., ואחריה אנחה קטנה... לא. זה לא תמיד מובן מאליו ששני ההורים יגיעו לפגישה. הרי בו נודה, לשיחות ההורים עם המחנכת, לישיבות של ביה"ס מגיעות בדרך כלל אמהות לא?לא. אני לא רוצה שהפוסט הזה אולי ישמע סוג של פוסט מחנך. זו ממש לא הכוונה.

אז למה בכל זאת אני פונה אליך אבא?

אני פונה אליך כי הרבה פעמים אתה מגיע מאוחר מהעבודה והילד במקרה הטוב מרוויח ממך מקלחת וסיפור לפני השינה (ואולי גם פחות מזה). ובעייני התפקיד שלך הוא

זו אינה הכוונה, ולמרות זאת, הפעם אני פונה אליך אבא. למה? כי הרבה פעמים אני נתקלת בחוויה שלזוג ההורים לא מספיק ברור התפקיד המאוד קריטי של שניהם בחינוך הילדים, ומאוד חשוב לי שתבין עד כמה הוא כן.