לידה שקטה
החברה שלנו אינה אוהבת לעסוק בפרידות
כפי שכתבתי כאן - יש ציפייה כזו - שתמשיכי הלאה...
ויש סיכוי טוב שאת גם רוצה להמשיך הלאה... וזה לא ממש "מצליח"
אחד האובדנים הקשים היא לידה שקטה ואובדן הריון בכלל (כן, גם סיום הריון מתוכנן נחשב פרידה לכל עניין ודבר). הקושי הוא שיש ציפייה כזו שתמשיכי הלאה, ויש גם כאלה שיחבקו אותך וינסו לתת עצות נוסח: העיקר שיש לכם אחד את השני.... אם יש לכם עוד ילד אז עצה נוסח העיקר שיש לכם עוד ילד... העיקר שאת שאת צעירה ויכולה להרות שוב... ועוד ועוד.
אינסוף עצות ומילות עידוד שלעתים כבר קשה לשאת למרות שאת יודעת שהכוונה טובה.
עוד מצב בלתי אפשרי הוא שאנשים שבעבר היו קרובים אליכם מפנים מבט, עוברים "פתאום" מדרכה ומתקשים לתת חיבוק.
לרוב זה הדבר היחיד שאנחנו זקוקות לו - חיבוק...
מחקרים שנערכו על לידות שקטות מראים על שינויים בתפיסת האבל של אובדן הריון. בעבר, למעשה עד לא מזמן, בעיקר התייחסו לאם כאל מושא האבל. "הפתרון" לחוויית האבל היה אחד - הריון חדש. ברגע שהאישה נקלטה להריון נוסף ובמיוחד לאחר שעברה לידה בשלום היה נראה כי האבל והצער תמו. כיום ידוע שהדבר לא נכון. אבל על לידה שקטה אינו מסתיים. הוא מקבל משמעויות משתנות, עוצמת הצער משתנה אבל החוויה נותרת חיה לאורך כל חיינו. ההריונות הבאים, אם היו לאחר הלידה השקטה, מקבלים משמעות נוספת ומושווים לאותו הריון. הדאגה לילד שנולד לאחר מכן - גדולה הרבה יותר.
היום גם ידוע שסיומו של ההריון משפיע לא רק על האם אלא על כל המשפחה. לצד האם יש כמובן האב. גם לאבא יש חלומות שנקטעו בבת אחת. ראוי לאפשר לחלומות שנפגעו - מקום להיות מדוברים. סיום ההריון באופן שהסתיים משפיע לא פעם על מערכת היחסים הזוגית ועל חוויית האינטימיות והביטחון "שהכל יהיה בסדר" - מתערער.
סיומו הלא צפוי של ההריון משפיע גם על הסבים שחיכו יחד איתכם. המצב בו סבים קוברים את נכדם (גם אם ההריון לא הסתיים בקבורה פיזית אלא רגשית) אינו טבעי בלשון המעטה.
זה הזמן לעצור
לאפשר לכאב להיות מדובר, או אולי דווקא לאפשר לו ביטוי בתנועה, בציור או בכל דרך יצירתית אחרת...
אתם יודעים מה נכון עבורכם.
יש כאבים שאינם עוברים לבד... אם כבר עבר זמן ואתם מתקשים לצאת מתחושת האובדן - פנו לעזרה.
