מה בין טראומה לאמא מבשלת?

הרבה מהטראומות שלנו התרחשו בבית (ויש מי שיגידו שהמקור לטראומה הוא תמיד הבית). הבית שלנו הוא המנוף של חיינו וגם מקור להרבה מכאבי הנפש והגוף שלנו. אני משערת שעד פה לא חידשתי כלום.

אחת מהדרכים שיש כדי להצליח ולנוע מהטראומה היא להקדיש זמן לזיכרונות היותר נעימים שיש לכן מהבית.

בטח לך, ממש כמו לי, יש חוברת בה רשמת בכתב ידך את כל המתכונים הראשוניים שלמדת להכין. החוברת הזו שלי עדין פעילה, על אף מעל 30 שנות קיומה.

הדפים הדהויים, הכתמים שנחרתו בה, מערבבים יחד הן את הקמח, השמן והסוכר והן טעמו החרוך של מאכל אותו הכנתי בפעם הראשונה...

כאישה וכאימא אני פותחת בלי סוף את ספרי הבישול שהורישה לי אמא שלי. הניסיון להחיות את הטעמים של מה שהיא הכינה נראה כמעט בלתי אפשרי, אבל אני ממשיכה לנסות.

אז למה אני מחברת בין הבישול לטראומה?

למה בעייני יש בבישול תהליך שיש בו לסייע לנו להחלים מהטראומה?

קודם כל כי בישול הוא תהליך שיש בו יצירתיות.

לצד הכלים, המתכון, המטבח ומצב הרוח בו אנו מכינים אותו, יש בהכנת האוכל תהליך של יצירה, של חיבור צבעים, חומרים ומרקמים לדבר אחד.

אישה שגם מעזה ומוסיפה כפי ראות עיניה מגדילה את מרחב היצירה שלה.

אבל אני מאמינה שכל אחת, גם אלה הפחות בשלניות מאתנו (ואני בהחלט אחת מהן) נהנת מהעשייה.

התגובות של הטועמים שלך צריכות להירשם בלבך כאילו עמדו מול תמונה מדהימה בתערוכה והתפעלו ממנה.

מעבר לכך, באפייה / בבישול יש מקום חיבור אל מחוזות הריח שישרת מאמך.

מאוד יכול להיות שאת ממש לא ביחסים טובים עם אמא. מאוד יכול להיות שהקשר ביניכן פגוע ופוגע.

ובכל זאת -

כמה שננסה להתרחק מאמנו המבשלת והאופה אני בטוחה שמשהו מזה נכנס למעמקי הלב שלך.

יש באפייה / בישול חיבור שהוא מעבר למילים לריחות שהקיפו אותנו מילדות,

לישיבה סביב השולחן של המשפחה שלך,

לקולות ולטקסים המדוברים והלא מדוברים של הבית.

אז בפעם הבאה כשאת מבשלת -

תזכרי במקורות הטעם שלך,

והכי חשוב - תוסיפי להם משלך.

עכשיו את היוצרת, בכל תהליך של יצירה יש בריאות והחלמה (גם אם היא מהולה בקורטוב של כאב).

בהמון טעמים ואהבה -

נעמי שוורץ

תרפיסטית בתנועה (MA), מנחה קבוצות ומלווה נשים בתהליכי שינוי.

ובזמני הפנוי גם רצה למרחקים ארוכים.

ואם את רוצה להכיר עוד את עבודתי -זה המקום וגם בפייסבוק נשים בתנועה