איך מדברים על זה?
אז מה עושים?
1. מגיל צעיר אני מעודדת שיח נוסח "הגוף שלך הוא רק שלך" בו אני מבהירה לילד למי מותר לסייע לו במקלחת, בהתלבשות או בכל מצב בו הוא צריך עזרה. השיחות האלה צריכות להיות אחרי שעשינו כמה נשימות. לא נשפוך על הילד את כל הידע שצברנו. ממליצה בחום לדבר תוך כדי ההתנהלות הרגילה שלכם ביחד. נעודד את הילד לבקש עזרה אבל באותה נשימה נעודד אותו לומר שאינו רוצה, שמעדיף לבד, במידה ומישהו מציע לו עזרה בה אינו מעוניין.
2. ממליצה בחום לקנות את הספר: הגוף שלי הוא רק שלי מאת יעל פדר. הספר אינו מתאים לכל הגילאים לכן ממליצה לא לקרואו לילדים כלשונו אלא להיעזר בתמונות ואת המסופר להתאים לגיל ילדכם. אגב, אם אתם מכירים ספרים נוספים בתחום – אשמח להתעדכן.
3. להגיד לילד שאנחנו תמיד נמצאים כאן עבורו ואם מישהו עשה לו משהו לא נעים בגן, בבית הספר, בפעילויות התנועה וכו' – שידבר אתנו בלי חשש. תמיד נהיה לצדו ונסייע לו. זהו מסר שחשוב שתמיד יאמר, לא רק בהקשר של פגיעה מינית.
4. אם הילד בוגר מספיק – לדבר איתו על דברים שעלולים להתרחש כשמופעל עליו או על מישהו מחבריו לחץ חברתי. למשל תוך כדי משחק "אמת או חובה", תוך כדי משחקי הימורים (המפסיד פושט בגד). כל שיחה על לחץ חברתי חשובה ובמיוחד בגילאי 10 ומעלה.
5. הפוגע מנצל את תמימות הילד לכן נצלו מדי פעם את הנסיעות ברכב לשיחות בסגנון מתי חשוב שנהיה קשובים ומתחשבים באחרים ומתי כדאי להטיל ספק. לרוב מדובר באדם מבוגר שהילד או הילדה מכירים ואף כזה שהם סומכים עליו והיה אמור להגן עליהם. מה שמוסיף נדבך עוצמתי להשלכות הפגיעה המינית כשלעצמה, והוא פגיעת אמון בעולם המבוגרים, במי שהיה אמור לשמור עלי (גם בנוגע למבוגר הפוגע וגם בנוגע לכל יתר המבוגרים המשמעותיים בחיי שלא זיהו, לא עצרו את זה ולעיתים גם לא האמינו לי).
פגיעה מינית מערערת את הבטחון בעולם ואת האמון של הנפגע בקרובים לו במידה שקשה לתאר.
אנא היו ערניים!!