ללא שם

תוך כדי הטיול בשביל ישראל אבדו לי אתמול
משקפי הרודי שלי
המשקפיים האלה אינן משקפי ראייה אבל הן מרכיב חשוב מאוד (מאוד-מאוד) בכל יציאה שלי מהבית.
כמעט ולא יצאתי מהבית בלעדיהן
אם לא עלי אז לפחות בתיק (שיהיה... כשתצא השמש).
אז חיפשתי בתיק,, על תוואי הדרך ובאזור בו ישבנו
ולא מצאתי
מבאס ממש!!
אבל כשמשהו אובד אני בוחרת לחשוב
שכנראה התפקיד שלו הסתיים עבורי
ושמתי לב לגווני הנוף שרואים אחרת כשהעיניים גלויות
ותהייתי על המשקפים הרגשיות והתפיסות הרגשיית שלי.
אלה, שהרבה פעמים נמצאות עלי... (אני כזו... אני אפעם לא... ואני תמיד ככה....)
חשבתי על איך העדר המשקפים האמיתיות מסייעות לי להתבונן ולתהות מאילו משקפיים ותפיסות אני רוצה לשחרר מעלי...
וככה נעתי מהבאעסה האמיתית על נפילת משקפי השמש שלי
וראעבק זה מבאס ממש!!
הן יקרות והן ליוו אותי אי אלו שנים
לאפשרויות שנפתחו בפני בזכות איבודן.

מה אתם אבדתם ובדיעבד עזר לכם לגדול?
אילו מחשבות לכם יש על אובדן חפצים?
אשמח שתשתפו קצת הגיגים

מצורפת תמונה אחרונה עם יקירותיי
האבק שאתם "רואים" ואולי ממש מרגישים הגיע הישר מהשביל המאובק
איפה הגשם? איפה??

מצרפת גם את השיר של אריק אינשטיין (האחד והיחיד). שלחו לי את השיר הזה כתגובה בפייסבוק וזה היה חיבור "בול" עבורי. את יתר המסע עברתי ללא משקפיים! המסע נראה אחרת כשמתבוננים בו ללא הגנה (תרתי משמע)

הנה זה - https://www.youtube.com/watch?v=d14LS84YiIE

ולמטה המילים!!

נעמי שוורץ

מטפלת רגשית גוף-נפש-תנועה

0528011555


סיום

מילים: נתן אלתרמן

לחן: מיקי גבריאלוב
קיים ביצוע לשיר זה 

יש אדם רואה הכל באור ורוד ורוד
זה לא טוב אומרים כולם אפילו רע מאוד
יש אדם רואה הכל באפלה קודרת
זו אותה המחלה רק בצורה אחרת

אל תרכיבו משקפיים
לא קודרות ולא שמחות
הסתכלו נא בעיניים
בעיניים פקוחות

אל תאמרו אנחנו עוד בארץ רק מיעוט
דווקא פה אולי מוצדקת האופטימיות
אל תאמרו ציון רקדי ומזמורים הנעימי
דווקא פה מוצדק מעט הרגש הפסימי

אל תרכיבו משקפיים...

ידיעות והסברות קבל מן העתון
אך אצלנו בוא קבל זריקה של מבסוטון
את הרע צריך לראות כדי להלחם בו
על הטוב צריך לשמור בכדי להתנחם בו

אל תרכיבו משקפיים...