כשנגמרות המילים -

הגוף מתחיל לדבר

היום-יום שלנו מלא בהתרחשויות, שרובן טובות. כך נראו החיים של מיכל עד לפני כמה שנים. 

אלא שאז, ברגע אחד,כשחשבה שהעולם הוא מקום בו ניתן לבטוח היא עברה רעידת אדמה. תאונת דרכים וחבר קרוב שנהרג בה טלטל את כל הטוב שהיה לה. הניסיון לחזור לשגרה אחרי הטראומה שלה היה מורכב (ולעתים מורכב מאוד). פעמים רבות, גם כשהיה נדמה לה שהיא מאחוריו, האירוע הטראומטי שב, חוזר והטריד את היום-יום שלה. פעמים רבות אלה יהיו אירועים שחזרו והציפו את זיכרונה. הפריעו להתנהלותה היומיומית ופגמו בחיים שלה. מיכל קיוותה במשך מספר חודשים כי חוויות תאונת הדרכים ייעלמו להן... אלא שהן לא נעלמו.

האם גם את עברת ארוע כזה

אירועים כמו: תאונת דרכים, אירוע אלים, הטרדה מינית או תקיפה מינית, נטישה של אדם קרוב, מחלה קשה או פרידה מאדם אהוב. אלה הם אירועים שמחקוקים בלבנו. אלה אירועים שהופכים לצל כבד בכל מקום אליו נלך. אלה אירועים שיופיעו "לפתע" באמצע היום או בשיאו של אירוע משמח. אלה אירועים שעלולים להופיע ממש מול עינייך רגע לפני שאת נרדמת, כך שתמצאי עצמך ערנית מחדש. אלה אירועים שעלולים לגרום לכם להקיץ בבעתה באמצע הלילה

האם גם לך זה קורה? 

האם גם את ניסית "לעבור הלאה" בתקווה שהזיכרון ימחק לו עם הזמן? נשים רבות נפגעות טראומה חשות אחריה בדידות

מספר חודשים לאחר התאונה החלה מיכל לקבל תגובות צוננות מהסובבים אותה. הם רצו ש"תמשיך הלאה", והיו גם אמרו לה "תחשבי על דברים חיוביים, עזבי את מה שהיה", "תחשבי טוב - יהיה טוב". אחרי מספר פעמים בהם נתקלה בתגובות אלה, החליטה מיכל להפסיק ולשתף את הסובבים אותה וכששאלו אותה לשלומה נטתה לענות: "מצוין", "הכל טוב". 

אלא שכל האמירות האלה אינן עוזרות, ואף מייאשות, מדכאות ומפילות שוב לבור. מיכל חשה שהבדידות הולכת וחונקת אותה. 

הריחוק שלה מהמשפחה וחבריה הלך וגדל. מיכל, ספרה לי, שהיא יודעת שהכוונות המשפחה היו טובות אלא שכבר לא יכלה לסבול את האכזבה והתגובות להם זכתה כשענתה בכנות. 

מניסיוני, הטראומה מותירה בנו עקבות גם ברמה הפיזית, גם ברמה הרגשית וגם ברמה החברתית. כאב כפול ומכופל, והוא נורא. זה בדיוק מה שקרה למיכל. מספר חודשים לאחר הטראומה החלה מיכל לסבול מכאבי ראש וצוואר. כשלא נמצא להן פתרון או הקלה מטיפולי הפיזיותרפיה והכדורים נגד הכאבים הפכו לנטילה קבועה - היא פנתה אלי. 

 

 "כשהמילים נגמרות - הגוף מתחיל לדבר"

נשים רבות בהן טיפלתי חשות שהמילים נגמרות להן, שאין דרך לבטא את הכאב. שהכאב עמוק מדי וכואב מדי. הכאב שנותר בנו הופך לכאב בגוף - כאבי ראש, לחץ דם גבוהה, השמנה, מחלות קשות, עצירות ועוד. זו דרכה של הנפש לדבר באמצעות הגוף.

העבודה בתנועה נעזרת במילים רק לפי הצורך. יש פעמים שאנחנו יושבות ומדברות ויש פעמים בהן המוזיקה תתנגן (המוזיקה שאת תבחרי, כמובן), נוכל לעצום עיניים ולנשום לצידה, לנוע או לשחרר עם קומץ מילים.

בעבודה עם נשים אני מביאה עמי ניסיון של מעל עשר שנים בהן עבדתי עם נשים נפגעות טראומה במשפחה, טראומה מינית ופרידות שחוו הורים שכולים. במהלך השנים צברתי ניסיון רב בשילוב כלים והתאמתם לנשים המגיעות אלי.

העבודה בתנועה הקלה בהדרגה על מיכל. הבכי, שהוחזק עד כה, השתחרר לו, אפשר לנשימה שלה להפוך ליותר רפויה. כאבי הצוואר פחתו בהדרגה ושמחת החיים חזרה לחייה. 

נפרדנו בשמחה והודעות קצרות של מסרונים (SMS) מספרים לי שמיכל "המשיכה הלאה"

 

ואם גם את עברת משהו דומה או אחר... את לא חייבת להמשיך לחיות כואבת. יש דרכים נוספות לאפשר לכאב להתפנות מהגוף. 

אם מפגש כזה יכול להתאים לך או למכרה שלך - אשמח שתסייעי לה ותספרי לה עלי. 


המשך יום טוב - 

נעמי