חוסם עורקים

דצמבר 2016

כמעט כל יום מחדש בודקת מה אני עדין מחזיקה שכבר לא מסייע לי: אמונות, מחשבות, דעות, כעס, תסכול
לומדת להתבונן בהם במבט ישיר, באומץ, בהקשבה למי שאני היום.
התנועה בה אני נמצאת אינה רק בגוף. היא תנועה פנימית לא פחות. נעזרת בחכמת הגוף שנצברה אבל לא רק בו
זיכרונות יכולות להיות כמו כולסטרול במערכת הדם. ישנן זיכרונות שנותנים לי כוח ויש כאלה שמצמצמים את תנועת החיים בתוכו.
אנחנו נוטים לאכול בלי חשבון ובאופן דומה - אוספים זיכרונות לתוכנו בלי חשבון.
אלא שיש זיכרונות שהם כמו אבנים בזרם נהר חיינו. כל עוד אלה אבנים קטנות... ניתן לשאת אותן. אך סלעים?  סלע "שנופל" לתוך חיינו עושה בהם גלים של ממש. סלע כזה יכול לפצוע, להשאיר כאב, לצמצם את נתיב התנועה של הנהר בתוכנו.
מה אני עושה? מתבוננת, נעה, רוקדת, נושמת, מציירת, שולחת אהבה (משתדלת לפחות) ונעזרת. תמיד נעזרת.
יש סלעים שעם הזמן עוברות כמו ליטוש. יש סלעים שקצב החיים קצת מניע אותם והן פחות בולמות ויש כאלה שנותרות.
אני כל פעם מחדש שואלת את עצמי האם ככה אני רוצה להמשיך?
מהו המחיר שאני משלמת על הסלע הזה בחיים שלי?
האם גם את שואלת את עצמך שאלה דומה? אין לי ספק - זו שאלה מהקשות. היא אינה נותנת הנחות. אבל אם יש סיכוי לנוע קדימה - זהו המפתח והוא נמצא בידי כמו ממש בידייך.
ואם את מכירה מישהי שזקוקה שאתן לה כזה מפתח - שיסייע לה להניע החוצה מחייה כמה סלעים כואבים, עוצרים ובולמים... מוזמנת ליצור בינינו קשר.
כשהמילים נגמרות - הגוף מתחיל לדבר...

נעמי שוורץ
תרפיסטית, מנחה, מובילה ומטפלת בנשים
מומחית בטיפול בנפגעי תקיפה מינית
0528011555