בכל הכוח

להיאחז בחיים בכל הכוח

זו הרבה פעמים משימה כמעט בלתי אפשרית.

החיים חושפים אותנו לנימי העצבים,

לנימי הרקמות הרכות

לנימי הכאב.

אני מכירה את זה היטב. אני יודעת את כאב ההחמצה, את הקושי לנשום, להרים מבט...

אני מכירה את כאב הפרידה הפתאומית ואת כאב הפרידה האטית שלכאורה מכינה אל הריק הנורא שעוד יבוא, והנה הוא כבר בא.

והעץ, ממש כמונו, באופן לגמרה לא מובן אוסף כוחות ומתמר למעלה.

כאשת טיפול יהיו הכלים שלי רבים ככול שאוכל הם רק טיפות בתוך ים מלוח של דמעות. ההבדל הוא בכוחות שיש בי. כוחות שאספתי מחיי שלי ומאפשרים את נוכחותי להיות, לחבוק את הכאב ביחד עם האדם שהגיע אלי. החיבוק הוא שמאפשר לרגע לחזור ולחוות את החיים, על כל הגוונים שיש בהם. 

כך, תחושת הבדידות מצטמצמת במעט, והופכת לטיפה אפשרית יותר. 

ושם, ברגעים האלה, בהם אין כוח לנשום, נאספות הדמעות והכאב לכוח, ניסיון וחכמת חיים

ואם גם אתם מכירים מישהו שאיבד את הכוח לנשום, אשמח שתספרו לו על עוד דרך - לצמוח מתוך הכאב.

נעמי