הימים שאחרי השיא

ימים לא פשוטים

עוברים עלי ימים לא פשוטים

לפני כחודש סיימתי פרק גדול שלו התכוננתי המון זמן
תחרות אשת ברזל

(בתמונה "קעקוע" מספר התחרות)


מכירות את זה שאתן מתכוננות לארוע כלשהו
נגיד לחתונה או לבת / בר מצווה או כל אירוע שיא אחר
אתן עסוקות בזה עד מעל הראש
כל השיחות קשורות לזה ואם הן לא קשורות הן נמצאות ברקע בתוכך...
ואז את מגיעה ליום המרגש והוא יוצא בדיוק כמו שחלמת שיקרה
ו....
ואז יש את היום שאחרי... והשמחה, האדרנלין, וההתרגשות עדין נמצאים סביבך
ואז עוברים עוד כמה ימים
ועוד ו... נוצר חלל
במקום הזה אני נמצאת עכשיו.
התאמנתי לאיש ברזל הרבה זמן:
ההרשמה נעשתה שנה לפני האירוע ותכל'ס חצי שנה של אימונים אינטנסיביים
הסתיימו ביום אחד מרגש מאוד
ההתרגשות ותחושת העילוי נמצאים שם ובהדרגה מתפוגגים
וחזרה לשגרה...
אוספת כוחות לחזור ולרוץ, לשחות ולרכוב כמו קודם
הכל בהדרגה
באטיות
בכבוד לגוף שלי
בכבוד לנשימה שלי
לאט, בידיעה שאני מסוגלת לא רק לעבוד כשיש לי מטרה מול העיניים
אלא שצברתי ניסיון דווקא להמשיך ולנוע
גם ברגעים כאלה
של חזרה לשגרה.
שיהיה שבוע מבורך
מלא ברגעים של שגרה מבורכת
(אגב שמות לב שאנחנו מאוד רוצות לחזור לשגרה רק כשהיא מופרת??? במצבי לא עלינו...)

נעמי