לנוע אל השנה החדשה
גם בגיל הזהב
היא באה אלי... עברו כמה מאז היציאה לפנסיה והריקנות עמדה בגרונה כמו יוצרת מחנק ויאוש. המעגל החברתי שלה הצטמצם וכאבי הגוף כמו התגברו. בקשתי ממנה שתביא לפעם הבאה מוזיקה אותה היא אוהבת. דברנו על חוויות כשעוד עבדה ועל זיכרונות שעוד מלווים אותה. בפעם הבאה כבר הקשבנו למוזיקה. אפשר היה לראות על פניה כמה היא אוהבת אותה וכמה זיכרונות המוזיקה הזו מעלה בה. בעדינות נתנו למוזיקה לנוע בתוכנו, להניע את הנשימה, ולמרות שישבנו אשר היה לחוש בתנועה הפנימית שמתרחשת.
בהדרגה, עם המפגשים התחלנו להעז ולנוע. לשמחתי איני מורה לריקוד אז איני יודעת לרקוד "יפה", "נכון". הנפש רוקדת וזה מה שיפה. רקדנו ביחד, מתוך הקשבה לעצמנו ולמפגש שנוצר, לקשר עין, להתרחבות המרחב הפנימי וזה שבינינו. המפגש אפשר לה לדבר על החלומות שלה, על דברים שהיא עוד רוצה להגשים.
מאז עברו אי-אלו ימים... בהדרגה ראינו שתינו איך כל מחוות הגוף והתנועה שלה כמו גם העשייה שלה בתוך המשפחה ומחוצה לה השתנו. היא כבר לא נראתה כבת 70... אלא הרבה יותר צעירה.
ראש השנה הוא זמן מתנה עבורי. זמן של הזכרות מחודשת בחלומות שלי. זמן של חיבור מחדש קרעים או סדקים שנוצרו במהלך השנה או הימים... את המתנה הזו אני רוצה לחלוק איתך. יחד נתחבר וניזכר בחלומות שהיו לך. בשברים שרצית ללמוד. בתחביבים שרצית לפתח. נרקום ביחד את המשך הדרך. נבנה ביחד נתיב לנוע בו, פסגות חדשות להתרגש לקראתן.
אגב, מי אמר שאפשר לחלום רק לקראת השנה החדשה???
שנה של תנועה
שנה של בריאות והתגמשות, התרחבות - בגוף, במפרקים, ובלב (הפיזי הונפשי).