האבנים שלי

האבנים שלי - 

במהלך המסע שלי בשביל ישראל

פגשתי המון אבנים. אמיתיות, מהמציאות :-) ותהייתי על נוכחותן במסע שלי הן הפיזי והן הרגשי.

אני לא יודעת איך זה אצלכם אבל הרבה פעמים הריצה על דרך שאינה עטופה באספלט או אבנים משתלבות (כמו שמקובל היום בהרבה דרכים) הרבה יותר נוחה לי. 

סתם להבהרה - זה לא שהקצב עולה לי... 

זו התחושה ברגליים, בזמן הדריכה על הקרקע...

יש בדריכה על אדמה חשופה מגע עמוק יותר עם האדמה הפיזית והרגשית.

במהלך המסע בשביל ישראל אהבתי לפעמים שההליכה קלה לי - היו כמה קטעי אספלט, אבל אהבתי הרבה יותר את חוויית הנוכחות בהליכה על דרך לא סלולה (תרתי משמע).

שמתם לב שכשהדרך אינה סלולה אתם שמים לב למקום בו אתם מניחים את הרגל? אתם בהקשבה בזמן הווה? 

בפעמים בהן המחשבות שלי "עפו" - סובבתי את הקרסול במידה גוברת וכואבת. כשזה קרה פעם שלישית והרביעית הבנתי שיש כאן מסר  - שאני הולכת בלי הקשבה לקצב שלי! למזלי הנקע לא מאוש התנפח (אולי בזכות הנעליים), ועל הכאב התגברתי כי המשכתי ללכת והוא לאט לאט נרגע. 

אלה היו הרגעים בהם התחלתי להיות שוב מרוכזת בזמן הווה, פחות בדאגות שאני לא עומדת בקצב של האחרים (תרתי משמע) ויותר מכוונת פנימה והחוצה.

לזה קראתי - שעורים לנשמה במסע "בשביל ישראל"   


ומהן האבנים בחייך?

מהן האבנים שכשאת דורכת עליהם את נוקעת את הרגל?  

מה יכול היה להפחית את "סבוב הקרסול" שלך בחייך ואת הכאב שבא יחד איתו?


רוצה "תחבושת אלסטית" שיסייע לך במסע? אשמח לתת לך כזו.


נעמי שוורץ

מטפלת רגשית גוף-נפש-תנועה

0528011555