אופטימית? אני?

התנועה לחצי הכוס המלאה

גם גלים גבוהים הם מקור ליופי

אני לא בן אדם אופטימי. אף פעם לא הייתי

יותר נכון הייתי מהרואים ב"טוש מודגש" את כל החסרונות 

האימון שאני עושה הוא אימון כפול - גם בתנועה וגם ברגשי...

פתרון מורכב יותר, אין ספק.

לכן אם את מחפשת תרופת פלא אז לצערי לא מצאתי אותה

אני מתאמנת על זה

ממש ככה!

היום למשל קמתי נטולת כוחות, עייפה ובלי אנרגיה

אז יכולתי להרבות בהלקאה עצמית - על זה שלא עשיתי את האימון כמו שתכננתי

להלקאה עצמית אני רגילה... זה קורה לי בלי להתאמץ בכלל.

אבל כאדם חשוב לי לגדול ולהתחזק ולא רק בגוף...

אז שאלתי את עצמי מה כן עשיתי היום...

עשיתי את האימון - פחות זמן ופחות מאמץ אבל לא ויתרתי! 

רק המחשבה הזו כבר עושה התחלה של שינוי לא?

הרבה מהנשים עמם אני עובדת מורגלות בדיבור השלילי. זה כנראה משהו בתרבות שלנו שאינו מעודד את הטוב.

אנחנו מרבות להקאות את עצמנו על המראה החיצוני שלנו

אנו מרבות להלקאות את עצמנו עם האכילה הלא מאוזנת שלנו

או על דיאטה שהופסקה ברגע של משבר...

שום דבר מאלה אינו חדש לי - הן כאישה, כאמא וכמטפלת.

העיסוק בתנועה הוא רב ממדי ולכן מהווה עבורי סוג של עמוד שדרה

אז מה כן עשיתי בהצלחה היום?

ממה כן נהנתי?

בכל אימון קשה ככול שיהיה אני מרימה את הראש ומסתכלת על פריחה, על עננים, על הנוף

משתדלת לשים לב לציוץ הציפורים...

מה איתך? כמה את מקשיבה או רואה את הטוב?

הוא נוכח אצל כל אחת.

רוצה שאעזור לך להתחבר לטוב? לכוחות שבך?

מכל הלב - אשמח. 

פשוט צרי קשר