אחרי החגים
לוקחת נשימה
מכירה את זה שאת בעומס מאוד גדול ואפילו לא שמה לב שאת נמצאת בו? זה מה שקרה לי.
סיימתי את אימוני ל"איש ברזל" והתחריתי בתחרות בתחילת יולי (עבר בהתרגשות גדולה, כמובן). שבוע מנוחה והופ הייתי מכוונת להמשיך ולהתאמן. כבר תכננתי חצי איש ברזל בסוף אוקטובר (עוד כמה ימים) והתחלתי לחפש אתגרים חדשים.
אלא שאז, לשמחתי, הייתה לנו חופשה משפחתית. ילדה אחת השתחררה מצה"ל, אחרת יצאה לשנת שירות (שנה של התנדבות טרום צבא) וילד שלישית - פשוט שמחה לטייל בחו"ל (ובעצם מי לא?). ואז... פתאום, בהדרגה, התחלתי שוב לנשום. יכולתי באמת לבחור האם לצאת לאימון ואם לצאת לאיזה (שחיה, ריצה או רכיבה) ולאיזה משך (5-6 ק"מ, 10 ק"מ או כמה שעות רכיבה). פתאום יכולתי שוב לבחור שלא להגיע לאימונים.... ואכן לא הגעתי. שמו-שמיים ישנתי יותר בבוקר!
והתקופה הזו מסתבר הייתה לי ממש לא קלה. במקביל לסיום פרק האימונים לאשת הברזל, יצאתי, לפחות באופן חלקי לחופשה מעבודה (אני עובדת כתרפיסטית במשרד החינוך, בקליניקה הפרטית המשיכתי לעבוד ) גם לא סייעה. מה עושים עם כל החופש הזה? מקום לא פשוט למי שרגילה להיות עסוקה ומתאמנת באופן אינטנסיבי מאוד.
ואז... מאוד בהדרגה למדתי לנשום. למדתי שוב להיות כאן, בזמן הווה, בנוכחות. חזרתי להנות מצפייה בדרמה בטלוויזיה, לקרוא ספר ולנוח בצהרים. חזרתי להיות בבית ממש. לא רק פיזית אלא עם כולי - בקשב, בנוכחות.
ומה שלמדתי זה שמותר לי להיות קשובה לרצונות שלי, לחלומות הגדולים שלי. שגם להם יש מקום. שמותר לי לרצות להתאמן לאיש ברזל (שאגב בשבועות השיא התאמנתי כמעט 20 שעות בשבוע). למדתי שמותר לי להרגיש קצת פחות מאושרת כשנוצר ריק מהאינטנסיביות שאחרי... ולמדתי שאני זקוקה לזמן. למדתי לקחת אוויר, להיות בנוכחות עד שהמטרה החדשה תופיע. תהליך לא פשוט אבל חשוב מאין-כמוהו.
ועכשיו, אחרי החגים, האנרגיות שלי שוב התמלאו. מתאמנת במרץ וקמה בשמחה לאימונים גם אלה שמאוד מוקדם בבוקר.
ואם משהו מהחוויות שאני עוברת מזכיר לך שגם את בתקופה כזו... לא משהו... והיית רוצה להקשיב מחדש לעצמך ולחלומות שלך - את יותר ממוזמנת! פשוט צרי קשר.
שתהיה חזרה לשגרה טובה
נעמי שוורץ
בפייסבוק - נשים בתנועה